פסק-דין בתיק ה"פ 11442-03-09

1.         בפניי בקשה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הנכסים, הרכוש, הציוד והמטלטלין  המפורטים בנספח א' לבקשה והנמצאים בעסק הידוע כ"פיצה דומינו" (להלן "הפיצריה" או "העסק"), בצומת הגומא בגליל העליון, הינם בבעלות המבקשים בלבד.

2.         בנימוקי הבקשה נטען, כי ביום 1/1/09 נערך ונחתם הסכם בין המבקשים לבין משיב מס' 1  (להלן "המשיב" או "אזולאי"), לפיו המבקשים רכשו מהמשיב את הציוד והסחורה במחסן העסק תמורת תשלום סך 240,000 ש"ח. המטלטלין, הציוד  והרכוש פורטו בנספח א' לבקשה.

            לטענת המבקשים, שילמו למשיב את מלוא התמורה המוסכמת בהעברות בנקאיות  ובמזומן וכך הפכו לבעליה החוקיים של הפיצריה, לרבות הציוד והמלאי כאמור.

            לאחר  רכישת העסק מהמשיב, החלו להגיע מעקלים מטעם זוכים בתיקי הוצאה לפועל שונים, שנפתחו נגד המשיב. בדיקה שערכו המבקשים העלתה, כי למשיב  חובות  בהיקף של 821,648 ש"ח בגינם נפתחו נגדו תיקי הוצל"פ.  המשיב היה בעבר בעליה של חברת "איגואנה הרפתקאות וטיולים בע"מ" וצבר חובות רבים.

            את הפיצריה רכשו המבקשים בתום לב ובתמורה, ולא ידעו על חובותיו  הרבים של המשיב.

            לבקשה צורף תצהירו של מבקש מס' 1 (להלן "המבקש"), תצהירה של רעייתו,   מבקשת מס' 2 (להלן -"המבקשת") ורשימת מטלטלין בגינם מבוקש הסעד ההצהרתי.  כמו כן, צורף עותק הסכם מכירה של העסק בין המשיב למבקשים ורשימת תיקי ההוצל"פ ע"ש המשיב.

3.         משיבה מס' 6 מסרה בתגובתה, כי מבלי שדבר יהווה הסכמה לטענות המבקשים, היא מותירה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט, ככל שמדובר ברשימת המטלטלין שצורפה לבקשה. כך גם משיב מס' 7. יתר המשיבים לא הגיבו לבקשה.

4.         בדיון בבקשה נחקר המבקש על תצהירו. מחקירתו עלה, כי בסמוך לפני 1/09 סיפר לו המשיב, כי נקלע לקשיים כלכליים והציע לו לרכוש את העסק. נערך חוזה, המבקש המשיך לשלם לספקים כ - 70,000 ש"ח עבור סחורה, ולמשיב שילם 170,000 ש"ח. הוא ידע פחות או יותר על מצבו הכלכלי של המשיב. נערך הסכם שכירות עם בעל הנכס בו פועלת הפיצריה. חלק מהכסף שולם במזומן וחלקו בהעברות בנקאיות. את התעוד המתייחס להעברות לא הביא  עימו לדיון. ניתנו שיקים לספקים של העסק. בהמשך העיד, שנמצאות ברשותו קבלות ואסמכתאות על כל התשלומים ששילם והוא יכול להציגם. במועד הדיון אלה לא היו בידו.

5.         מחקירת המבקשת עלה, כי העסק היה רשום ע"ש חביב אזולאי לפני שנרכש ע"י המבקשים ולא ע"ש המשיב,  אבל לדבריה, נרכש מהמשיב. תנאי ההסכם סוכמו בין המבקש לבין המשיב. המשיב אמר שהוא בקשיים ומעונין למכור את העסק. הכסף למשיב עבר באמצעות בנק אוצר החייל, בתשלומים שבועיים במשך מספר חודשים. התשלומים לספקים בסך 70,000 ש"ח שולמו בשיקים. בסיום התשלומים התקבלה מהמשיב חשבונית ע"ס 170,000 ש"ח.

6.         המשיב העיד, כי קיבל מהמבקשים 170,000 ש"ח בהעברות בנקאיות. הפיצריה נמכרה בסכום כולל של 240,000 ש"ח. העסק היה רשום על שם חביב אזולאי, אחיינו. המשיב קיבל מהמבקשים את מלוא התמורה בגין העסק. סוכם כי יבצע חפיפה בפיצריה והוא הגיע לעסק  בכל יום למספר שעות.  על הפיצריה לא היו עיקולים, אלה הוטלו בשל החובות שנבעו מערבותו האישית לחובות החברה שניהל, שאינה  קשורה לפיצרייה. העסק הנמכר היה של המשיב. הוא חתום בהסכם  עם דור אלון - הבעלים של הנכס, עוסק המורשה של העסק היה ע"ש חביב אזולאי, בשל היותו מוגבל בבנקים.  את העסק רכש  מיורם ויצמן  בסכום של 300,000 ש"ח. הוא  והמבקש חברים טובים. הוא סיפר למבקש שנקלע לקשיים בעסק והציע לו להיות שותף. לאחר שנוכח לדעת כי אינו עומד בכך, הציע לו את העסק כולו. ההעברות הכספיות נעשו לחשבונו של חביב אזולאי שהיה החשבון של העסק. המשיב לא היה מורשה חתימה בחשבון. את הציוד  לא מכר לו, הוא קנה חדש. ביחס לנספח א', הפרטים המסומנים בעיגול אלה דברים חדשים שנרכשו אחרי. השאר היה בעסק. הרשימה הוגשה לבית המשפט מאוחר יותר. היתה רשימה בהסכם והוספו הדברים החדשים. רשימת הציוד נערכה לאחר שהסתיימו המגעים עם דור אלון,  לצורך העברת הסכם השכירות ע"ש המבקשים. לדבריו, הציוד החדש נרכש בדצמבר ועל הרשימה חתמו ביום 1/1/09. המבקש  שילם תמורת הציוד. יש חשבונית על הכל. אפשר להציג את כל ההעברות הבנקאיות הנמצאות אצל המבקש. ההעברה של העסק ע"ש חביב  נעשתה בעקבות הכרזתו מוגבל באמצעים בלשכת ההוצאה לפועל, אשר מנעה ממנו להיות בעל עסק.

7.         המבקשים הגישו סיכומיהם וכך גם  משיבה 2. משיבים 4-5  מסרו  הודעה לפיה הם מסכימים כי  יינתן פסק דין הצהרתי כמבוקש. משיב 1 לא הגיש סיכומיו, כך גם משיבים 3, 6 ו - 7.

דיון

8.         בסיכומיו, טוען ב"כ המשיבה מס' 2 ובצדק, כי המבקשים לא הציגו המסמכים עליהם העידו והנמצאים ברשותם כמו, העברות בנקאיות של הכספים ששולמו על ידם, תשלומים  ששולמו לספקים, הסכם שכירות עם דור אלון, הלוואה שנטל  המבקש לצורך רכישת העסק וכיוצ"ב. עוד נטען, כי התברר כי העסק  כלל לא היה של המשיב בעת שנמכר לכאורה למבקשים לפיכך, המשיב לא יכול היה למכור עסק שאינו  שלו.

            אכן, התנהלות המבקשים בהליך זה תמוהה. ניתן היה לצפות, שלפחות המסמכים המעידים על ביצוע התשלומים ששולמו תמורת העסק, יצורפו לתצהיריהם. ואולם, בסופו של יום, על בית המשפט לבחון את גירסת המבקשים מול גירסת המשיבים או מי מהם, לבחון את הראיות שהוצגו על ידי הצדדים ולהכריע איזו גירסה להעדיף.

אלא שבתיק זה, לא הוצגה גירסה נגדית לגירסת המבקשים, ולא הוצגו ראיות שיש בהם כדי לסתור את גירסתם. המשיבה 2 ניסתה לקעקע את גירסת המבקשים, אך לא הציגה את גירסתה היא. האם העסק נותר בבעלותו של המשיב, או שמא היה ונותר בבעלותו של חביב אזולאי ? גם בסיכומי משיבה 2, לא מצאתי מענה לשאלה זו.

9.         סעיף 1 לחוק המכר, התשכ"ח - 1968 מגדיר מכר מהו:

            "מכר הוא הקניית  נכס תמורת מחיר" .

סעיף 33 לחוק קובע:

            "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר, או על דרך אחרת להעברת הבעלות".